תזונה, חקלאות ומערכות מזון

דו"ח ה-IPCC משנת 2019 מראה כי תעשיות המזון אחראיות ל-30% מסך הפליטות של גזי החממה. מתוכן, ייצור המזון מהחי אחראי לבין 57% ל-70% מסך הפליטות. זאת למרות שתעשיות אלו מספקות רק 18% מן הקלוריות הנצרכות על ידי אוכלוסיית העולם.

תעשיות המזון מן החי הן הגורם העיקרי לבירוא יערות: היערות נכרתים למען יצירת שטחים לגידול בקר ולשם תפיסת שטחים פתוחים נרחבים לטובת נטיעת גידולים חקלאיים חד-גוניים (דוגמת סויה או תירס) למספוא לבעלי החיים עבור תעשיית המזון מהחי.

תעשיית המזון מהחי, מובילה לניצול משאבים עצום כגון מים וקרקע ופוגעת במערכות אקולוגיות ובמגוון הביולוגי. למשל, דייג יתר הוא גורם מרכזי לפגיעה במגוון הביולוגי הימי ובמערכות האקולוגיות בים. דבר שהוביל לצמצום דרסטי של החיים בים – 50% תוך 4 עשורים בלבד.

מזון בריא מהצומח, בדגש על תזונה ים-תיכונית, לא רק שאינו פוגע בסביבה ובמגוון הביולוגי, הוא גם הוא יכול לתרום לבריאות הציבור, במיוחד בעידן הנוכחי בו קיימת נטיה בולטת להתפשטות מגפות ומחלות כמו גם התרחבות מגמות של אי-ביטחון תזונתי, רעב סמוי ותת-תזונה.

נתוני ייצור המזון מהחי בישראל מצביעים על כך שצריכת הבשר לנפש בישראל היא מהגבוהות בעולם, ואף גבוהה פי שניים מהצריכה המרבית המומלצת על ידי משרד הבריאות.

מדו"ח משרד הבריאות עולה כי צריכת הבקר עלתה בעשור האחרון ב-65%, כתוצאה מצעדי מדיניות ממשלתיים. לעלייה בצריכת הבשר כמה השפעות שליליות: זיהום נחלים, הרג חיות בר, התפתחות מגפות זואונוטיות, תלות בשווקים העולמיים ומחסור בניטור הנתונים ובשקיפות לציבור. לצד מגמת העלייה בצריכת הבשר, צריכת הפירות והירקות בישראל ירדה באופן משמעותי.

יישום המלצות מפת הדרכים הסביבתית עשוי להביא למדינה תועלות רבות בעשור הקרוב:

• הקמה של מאות חברות הזנק
• יצירת אלפי משרות
• תשלום מיסים בהיקף מיליארדי ש"ח
• שיפור במדד ביטחון מזון לאומי
• יכולת ייצוא מוצרי מזון ישראליים לחו"ל
• הפחתה משמעותית בהוצאות בריאות (המוערכות כיום ב-20 מליארד שקל בשנה)
• עמידה ביעדי האקלים ושמירה על הסביבה

מערכות מזון

הפחתה מוסדית במזונות מן החי

חלק מהותי מהביקוש למזונות מן החי בישראל נגרם עקב רכש מרוכז של מקומות עבודה וארגונים המזינים מאות ואלפי סועדים ביום; אלה כוללים מקומות עבודה פרטיים וכן מוסדות וגופים המנוהלים על ידי המדינה.

מועצות מקומיות ורשויות מקומיות אשר נמצאות בחזית משבר האקלים ובעלות קשר ישיר לציבור רחב ולעסקים ומוסדות, יכולות להוביל מהלך של הפחתת מזון מן החי בתחומן. למשל, עיריית ניו יורק העבירה החלטה על איסור מכירת בשר מעובד בבתי ספר וב-11 בתי חולים בעיר החלו להגיש מזונות מהצומח כברירת מחדל. ערים אחרות בעולם קובעות יעדים להפחתת פליטות מענף המזון, כחלק מתכניות מזון של מועצת העיר.

על מנת שרשות תקדם תכנית בתחום המזון יש לתקצב זאת ברמת המדינה או להקצות תקציב מהרשות עצמה ולפעול להטמעת מודלים קיימים כגון "מתחילים את השינוי בצלחת, Meatless Monday באמצעות ליווי משרדי ממשלה ושותפות עם ארגונים הפועלים בתחום, כגון טבעBIZ, ויגן פרנדלי, המטה לקידום טבעונות בצה"ל והפורום הישראלי לתזונה בת קיימא.

הבטחת ביטחון תזונתי וסל מזון בריא

ביטחון תזונתי הוא ״מצב שבו לכל האנשים יש כל הזמן נגישות סבירה פיזית וכלכלית לכמות מספקת של מזון בריא ומזין אשר מתאים להעדפותיהם ולצורכיהם התזונתיים ומאפשר קיום חיים פעילים ובריאים״. מכאן עולה שמזון בריא הוא צורך קיומי ראשוני. אולם, נכון להיום מדינת ישראל טרם גיבשה תכנית אב למזון הכוללת הבטחת יכולת ייצור מזון בריא ומזין ואספקתו לאוכלוסייתה.

כיום, מותרות בישראל תרומות ורכישות של בשרים מעובדים ושל בשר אדום לכל התוכניות המקדמות ביטחון תזונתי. זאת ועוד, רשימת המוצרים בפיקוח מעודדת צריכת מזון מהחי – עתיר שומן רווי. חשוב לציין כי ירקות ופירות הם המזונות הראשונים שאוכלוסייה באי-ביטחון תזונתי מפסיקה לרכוש בעת מצוקה.

אלו הם צעדים שבסמכות הממשלה לבצע, אף ללא שינויי חקיקה:

• הוזלה אקטיבית של סל המזון הבריא הבסיסי
• הקמת מערכת לאומית לאיתור אי-בטחון תזונתי
• הטמעת תזונה בת-קיימא בסל המזון הבריא הבסיסי
• תעדוף בשיווק והשפעה על דפוסי צריכה
• קידום סל מזון בריא
• קמפיין ממשלתי לעידוד דפוסי תזונה בני-קיימא
• חינוך לתזונה בת-קיימא
• תמיכה בעסקים וברשתות שיווק

קידום הפחתת צריכת מוצרי מזון מן החי בציבור הרחב

האספקה הממוצעת לנפש של מזון מן החי בישראל כפולה מן הכמויות שבהמלצות התזונה הלאומיות. רוב הציבור אינו מכיר עדיין את המלצות התזונה הלאומיות, אינו מודע להשפעה הסביבתית העצומה של המזון שאנחנו אוכלים, ובפרט לזו מזונות מן החי, ואינו מודע לחשיבותה של תזונה בת-קיימא.

נדרשות פעולות ממשלתיות לקידום המודעות הציבורית לחשיבות ההפחתה בצריכת מזון מן החי, בהתאם להמלצות התזונה הלאומיות, בהן:

פרסום קמפיין ציבורי נרחב לעידוד הפחתה של צריכת מזון מן החי.

עדכון הקריטריונים לסימון המוצרים הירוק של משרד הבריאות, כך שלא יכללו מוצרי עוף וביצים.

צמצום אובדן ובזבוז מזון 

ישראל נמצאת במקום השני בבזבוז מזון במדינות ה-OECD ובמקום האחרון בעולם בהצלת מזון: 2.5 מיליוני טונות מזון – מחציתם ראויים למאכל(!) – נזרקים מדי שנה בישראל. סך העלות של אובדן מזון, כולל אובדן משאבי טבע, עלות פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ועלות טיפול בפסולת, עומדת על כ-21 מיליארד ש"ח בשנה.

ערך אובדן המזון בצריכה הביתית הינו כ-9 מיליארד ש"ח בשנה וההשפעה הכוללת של אובדן מזון על יוקר המחיה, למשק בית לשנה הוא – 6,815 ש"ח. 6% מפליטות גזי החממה בישראל מקורן מאובדן מזון, ושליש מהפסולת הביתית מקורה במזון אבוד.

כל שקל המושקע בהצלת מזון מאפשר להציל מזון בשווי ישיר של 3.6 ש"ח. בתוספת ההשפעות הסביבתיות, כל שקל המושקע בכך מייצר ערך כלכלי של 4.3 ש"ח למשק הלאומי. מכאן, הצלת 25% מהיקף המזון האבוד בישראל (כ-600,000 טון) תאפשר להשלים את מלוא פער צריכת המזון ביחס להוצאה הנורמטיבית, של האוכלוסייה הישראלית הנמצאת באי-ביטחון תזונתי.

על ישראל לקבוע יעד לאומי להצלת מזון, חובת הצלת מזון לגופים ממשלתיים ומתוקצבים, יצירת כלי מדידה ובקרה לבחינה שוטפת של העמידה ביעד שנקבע.

חיזוק הבטחון התזונתי העירוני

כבר כיום הולכים ומעמיקים הפערים החברתיים ואי-ביטחון תזונתי, במיוחד בערים בהן מתרכזת רוב האוכלוסייה. פערים אלו צפויים לגדול לאורך השנים הבאות.

הפערים בתחום הביטחון התזונתי העירוני בישראל באים לידי ביטוי בכך שהפעילות הארצית והמקומית המציבה יעדים אקלימיים ו/או תזונתיים מוגבלת מאוד בהיקפה. פעילות זו אינה זוכה בתמיכה הנדרשת כדי ליצור שינוי משמעותי לנוכח משבר האקלים.

בישראל רק חמש רשויות חתומות על אמנת מילאנו, העוסקת במדיניות מזון עירונית. מספר הערים העוסקות בקיימות בהקשר למזון ולביטחון תזונתי מוגבל מאוד כאשר רק תל אביב-יפו מפעילה תוכנית בהיקף מוגבל.

נדרש לקדם את הערים בישראל לכדי ערים מקיימות מאופסות פחמן, שבהן כלל התושבים אוכלים מזון בריא, מספק, נגיש ומותאם תרבותית המעוגן בתשתיות קהילתיות משתפות. יש לקדם ערים המנהלות מערכות המזון בראייה הוליסטית, שומרות על רמת פליטות נמוכה, מבטיחות ביטחון תזונתי לכול, ומשתפות קהילה בעיצוב מערכות המזון.

על המדינה ליטול אחריות לעיצוב התשתית המערכתית התומכת בפעילות המקומית בשותפות, מתוך מחויבות למימוש שינוי.

חקלאות בת קיימא

הפחתת היקפי היבוא, גידול וייצור של מזון מהחי

רוב פליטות גזי החממה הנגרמות מייצור מזון נפלטות מבעלי החיים עצמם או כתוצאה משינוי בשימושי קרקע על מנת לפנות מקום לגידולם או לגידול המספוא להזנתם. לכך מצטרפות השפעות שליליות סביבתיות משמעותיות מפסולת במשקי בעלי החיים – מפגעי ריח, זיהום קרקע וזיהום מים. שני הגורמים המרכזיים לזיהום – הפרשות וגוויות – כוללים פגיעה בנחלים ובמערכות אקולוגיות ועשויים להביא להתפשטות מחלות שעלולות להגיע לבני אדם (לדוגמה, עכברת בנחלי הגולן).

מקור זיהום נוסף בריכות דגים אשר בתום תהליך הגידול, מוזרמים לנחלים מי הבריכות המתאפיינים במליחות גבוהה ומכילים שאריות חומרי הזנה, הפרשות דגים ועוד.

מרבית המזונות מהחי בישראל מתבססים על ייבוא מחו"ל. מצב זה מגביר את התלות של מערכת המזון בשווקים העולמיים, מה שמביא לקושי בעיקר סביב מצבי משבר (למשל, המלחמה באוקראינה ומשבר התבואה).

יש לקדם הפחתה מתוכננת בהיצע המזונות מן החי בכדי להפחית בהיקף הפליטות. להקשיח את הקריטריונים למתן תמיכות לחקלאות ולקבוע סנקציות כלכליות בגין הפרת הסטנדרטים (בדומה לאיחוד האירופי).

יש לחזק את הגידול המקומי של מזון מהצומח. להבטיח נגישות כלכלית ומגוון של אלטרנטיבות למזונות מהצומח וליישם שימוש בכלי מדיניות, כגון העלאת מע"מ, מכס ומס קנייה על מוצרים מהחי.

פיתוח וחיזוק חקלאות ישראלית מקיימת 

חקלאות ישראלית היא גורם חיוני לביטחון ישראל, בחזית של אבטחת ביטחון מזון בשגרה ובעיתות חירום. מעבר לערך הכלכלי, החקלאות המקומית מספקת לנו עוד מגוון שירותים חשובים: ביטחון תזונתי, ריאות ירוקות, אסתטיקה נופית, ערכי מורשת ועוד.

יש לחזק את ענף החקלאות הישראלית, ולתמרץ חקלאות מקומית מקיימת. זאת ניתן לעשות דרך קידום רגולציה ומדיניות התומכת בחקלאות מקיימת ומקדמת את ענף החקלאות. יש לתמרץ עובדים ישראליים לענף החקלאות, לעגן את מעמדם של חקלאי ישראל ולהבטיח את מעמדם כנותני שירות חיוני. להגביר את מערך התמיכות לקידום חקלאות בת קיימא וחקלאות מחדשת, מתוך כוונה להבטיח ביטחון תזונתי ולהגביר את החוסן של ענף החקלאות הישראלי ושל מערכות אקולוגיות מפני שינויי אקלים.

לקריאת המסמך המלא – לחצו כאן>>